הבסיס הפיזי של הדמיית תהודה מגנטית (MRI) היא תופעת התהודה המגנטית הגרעינית (NMR). על מנת למנוע מהמילה "גרעין" לגרום לפחד של אנשים ולחסל את הסיכון לקרינה גרעינית בבדיקות NMR, הקהילה האקדמית הנוכחית שינתה תהודה מגנטית גרעינית לתהודה מגנטית (MR). את תופעת ה- MR גילו בלוך מאוניברסיטת סטנפורד ופרסל מאוניברסיטת הרווארד בשנת 1946, ולשניים הוענק פרס נובל לפיזיקה בשנת 1952. בשנת 1967, ג'ספר ג'קסון השיג לראשונה אותות MR של רקמות חיות בבעלי חיים. בשנת 1971 הציע דמיאן מאוניברסיטת מדינת ניו יורק בארצות הברית כי ניתן להשתמש בתופעה של תהודה מגנטית לאבחון סרטן. בשנת 1973, Lauterbur השתמש בשדות מגנטיים שיפוניים כדי לפתור את בעיית המיקום המרחבי של אותות MR, והשיג את תמונת ה- MR הדו-ממדית הראשונה של מודל מים, שהניח את הבסיס ליישום MRI בתחום הרפואי. דימוי התהודה המגנטית הראשונה של גוף האדם נולד בשנת 1978.
בשנת 1980, סורק ה- MRI לאבחון מחלות פותח בהצלחה, והחלה יישום קליני. האגודה הבינלאומית לתהודה מגנטית הוקמה רשמית בשנת 1982, והאיצה את יישום הטכנולוגיה החדשה הזו באבחון רפואי וביחידות מחקר מדעיות. בשנת 2003 זכו לאוטרבו ומנספילד במשותף בפרס נובל לפיזיולוגיה או ברפואה מתוך הכרה בתגליות העיקריות שלהם במחקר הדמיה תהודה מגנטית.
זמן פרסום: 15-20 ביוני -2020